האם ריצה דופקת את הברכיים?

מוקדש לנילי ואילנה.

הטענה המיושנת שריצה “דופקת” את הברכיים נובעת מתפיסה ביומכניסטית מיושנת כאילו גוף האדם הוא מכונה. אם מכונה פועלת הרבה זמן או בעומס גבוה היא צפויה להינזק, להישחק ולחדול.

קיימת טענה אחרת: הגוף שלנו, בניגוד למכונה, אינו ניזוק מפעילות אלא מחוסר פעילות.

הגרף הבא מאפיין מצבים ותהליכים ביולוגיים רבים:

כלומר, קיים אזור אופטימלי של פעילות. השאלה איפה הוא נמצא. האם המצב האופטימלי קרוב יותר לריצת אולטרא מרתונים? “רק” מרתונים? רק ריצות אחרי אוטובוסים?

אוי לא, רק לא עומס וזעזוע על הברך

ברור שריצה מעמיסה יותר על הברכיים מהליכה. לא רק על הברכיים, על כל הגוף (למה האובססיה לברכיים? למה מפלים את הקרסוליים?). אבל מי אמר שעומס זה רע? הגוף שלנו יודע להתמודד עם עומס של ריצה. גם הברכיים. וזה אפילו טוב להן. כפי שכתבתי, העומס הזה הכרחי לבניית עצם בגיל הצעיר והאטת דלדול העצם בגיל מבוגר.

עזבו ת’ברכיים הסתכלו על תפקוד ומוגבלות

בשורה תחתונה לא באמת מעניין אותנו מה קורה בסחוס בפיקה או במניסקוס בברך. מה שבאמת חשוב זה רמת התפקוד והמוגבלות של רצים מול אלה שאינם רצים ובמיוחד בגילאים המבוגרים.

בניסוי שנמשך 13 שנה עקבו אחרי בני 50+ במועדון ריצה והשוו אותם לבני גילם, בריאים ושאינם רצים. נחשו מה? לרצים רמת מוגבלות נמוכה יותר והם חיים יותר. כלומר, גם חיים ארוכים יותר וגם טובים יותר. אפשר לומר שריצה מורידה כ-9 שנים מהגיל:

אז נכון, יש הבדלים נוספים בין האוכלוסיות- למשל, לקבוצת הרצים היו התנהגויות בריאותיות יותר- עישנו פחות ואכלו בריא יותר. אולי אם תצטרפו לקבוצת ריצה גם אתם תתחילו לרכוש הרגלים בריאים נוספים.

בכל זאת, מה עם הברכיים?

כיום, אין עדיין תשובה מוחלטת לשאלה האם ריצה למרחקים ארוכים גורמת לשינויים ניווניים בברכיים ובירכיים. נראה שריצה מתונה לא מגבירה את הסיכון אצל אנשים בריאים ואף בעלת אפקט מגן! עבר של פציעות שימוש יתר, טראומות או BMI גבוה יכולים להאיץ את הופעת השינויים במפרקים.

הסיכונים של הריצה (לרוב פציעות מסוג “שימוש יתר”. כלומר, יותר מדי , מהר מדי) צריכים להישקל מול התועלת העצומה שבה-הורדת הסיכון למחלות לב, סכרת, דיכאון, שמירה על משקל, שיפור מסת עצם והורדת תמותה ומוגבלות.

כמובן שלפני שאתם מתחילים לרוץ, התייעצו עם רופא וזכרו שריצה לא מתאימה לכולם. אבל אם לא תנסו, איך תדעו?

איך מתחילים לרוץ?

בכתבה הבאה…

עדכון מהתאריך: 24.11

כתבה שלי מולי אפשטיין בנושא

בהצלחה,

איגור

Keller, T. S., Weisberger, A. M., Ray, J. L., Hasan, S. S., Shiavi, R. G., & Spengler, D. M. (1996). Relationship between vertical ground reaction force and speed during walking, slow jogging, and running. Clinical Biomechanics, 11(5), 253-259.‏

Wang, B. W., Ramey, D. R., Schettler, J. D., Hubert, H. B., & Fries, J. F. (2002). Postponed development of disability in elderly runners: a 13-year longitudinal study. Archives of internal medicine, 162(20), 2285-2294.‏

Cymet, T. C., & Sinkov, V. (2006). Does long-distance running cause osteoarthritis?. JAOA: Journal of the American Osteopathic Association, 106(6), 342-345.‏