post

שין ספלינט – כאב בשוק הפנימית – גורמים וטיפול

שין ספלינט היא פציעה נפוצה בקרב חיילים, רצים וספורטאים שהענף שלהם קשור בקפיצות. בפציעה זו קיים כאב בשוק הפנימית-אחורית. למרות התפתחויות במחקר של הפציעה, הסיבות לה אינן ברורות והטיפול בה מגוון (בגלל שטרם נמצא טיפול יעיל באמת, פרט למנוחה יחסית).

מה זה שין ספלינט?

קיימות הגדרות שונות ואין הגדרה רשמית, אבל אחת מההגדרות הכי מקובלות לשין ספלינט היא: כאב בגבול השוק הפנימית בזמן פעילות, שאינו נובע משבר מאמץ או מתסמונת המדור הקדמי במאמץ. קיים כאב מפושט (לא נקודתי) לאורך יותר מ-5 ס"מ. האבחנה מתבצעת בעיקר בעיקר ע"י הראיון עם הגורם הרפואי ואין צורך בהדמיה.

שין ספלינט - אזור הכאב

שין ספלינט – אזור הכאב

התפתחות הפציעה

כמו פציעות שימוש יתר אחרות, הכאב יופיע בתחילת הפעילות ויעלם עם הפסקתה. בהמשך, הכאב יכול להמשיך גם לאחר סיום הפעילות.
הפציעה תתרחש לרוב אצל חיילים בטירונות ואצל רצים מתחילים.

גורמים

אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות מה גורם לפציעה. קיימות מספר תיאוריות:

עומס על השוק בגלל כוחות כיפוף – בזמן דריכה על הרגל קיימים כוחות כיפוף על השוק. האיזור הכי חלש נמצא בשליש התחתון של השוק. אם העומס גדול מיכולת ההסתגלות של העצם יופיע כאב. זה דומה לסיבות של שבר מאמץ. ואכן, רואים ירידה בצפיפות העצם באיזור בזמן הפציעה וחזרה לצפיפות נורמלית עם ההחלמה.
בנוסף, אם שרירי השוק האחוריים חלשים, יכולתם להתנגד לכוחות הכיפוף קטנה יותר.

דלקת במעטפת העצם כתוצאה ממשיכה של השרירים – בזמן פעילות שרירי השוק מתכווצים מספר רב של פעמים ומפעילים מתח על איזור החיבור שלהם לעצם. ב-1950 הועלתה תיאוריה שהמשיכות החוזרות גורמות לדלקת במעטפת העצם.
קיימות מעט ראיות לקיומה של דלקת במעטפת העצם.

שילוב של שתי התיאוריות הנ"ל – עומס על העצם ורקמות החיבור בגלל כוחות הכיפוף שפועלים על השוק ומשיכת השרירים שמנסים להתנגד לכיפוף זה.

שרירי שוק אחוריים חלשים\מגבילים את טווח התנועה – ואז אינם יכולים להתנגד לכוחות הכיפוף שפועלים על השוק או פשוט כואבים בגלל שהעומס עליהם גבוה מהדרישה.
לא נמצא קשר בין טווח ה"פלקס" לשין ספלינט אז כנראה שזו לא סיבה.
אילו שרירים "אשמים" בפציעה? תלוי את מי שואלים (soleus\tibialis posterior\flexor digitorum longus).

בלימת זעזועים לא מיטבית – כי שימוש במדרסים בולמי זעזועים הפחית את הפציעה בחלק מהמחקרים.

גורמי סיכון

גורמי הסיכון לפיתוח הפציעה הם: מין (נשים), BMI גבוה, פציעת שין ספלינט בעבר, היקף קטן של השוק, ניסיון מועט בריצה ואולי פרונציה מוגברת (מחקרים לכאן ולכאן).

מניעה

ישנם מספר רעיונות לגבי איך למנוע שין ספלינט, אבל לא קיימות ראיות משמעותיות שתומכות באף אחד מהרעיונות הללו, פרט, אולי, לרפידות בולמות זעזועים.

טיפול

באופן עקבי, מנוחה מראה את התוצאות הטובות ביותר. ההחלמה אורכת במחקרים שונים 6-105 ימים. קיימים טיפולים נוספים ללא ראיות מספקות, עם ראיות בעייתיות ועם ראיות לחוסר יעילות:

תרגילי כוח לשרירי השוק האחוריים – בהתאם לתיאוריה שחולשה שלהם יכולה להיות חלק מהגורמים התורמים.

תוכנית ריצה הדרגתית – לפי כאב, עם שילוב פעילות אירובית ללא אימפקט.

מדרסים – להרמת הקשת (אולי קשת נמוכה מהווה גורם סיכון). לעתים השימוש במדרסים עלול לגרום לפציעה. או מדרסים רכים לבלימת זעזועים (כי נראה שזה יכול לעזור).

מתיחות לשרירי השוק האחוריים – בטענה שטווח ה"פלקס" משפיע (כמו שכתבתי, הוא לא).

קירור או טיפול חשמלי – לצורך הורדת כאב זמנית (למשל לפני מרוץ חשוב).

טיפול מנואלי או דיקור מערבי (יבש) – להורדת כאב בשרירי השוק המעורבים. האמת שזה נושא רגיש. יש ראיות להצלחה מסוימת של שיטות אלה להורדת כאב לצד ביקורת כנגד שיטות אלה.

גלי הלם – יש ראיות ליתרון גלי הלם בתוספת לתוכנית ריצה הדרגתית לעומת תוכנית ריצה הדרגתית בלבד.

לייזר בעצמה נמוכה – מחקר אחד הראה חוסר יעילות.

טייפינג – הדבקה של שרירי השוק כך שהם מוסטים הצידה או הדבקה להרמת הקשת להקלה על הסימפטומים. "מבוסס" על ניסיון קליני.

שינוי תדירות צעדים בריצה – במחשבה שזה משפיע על העומסים בגפה התחתונה (לא ראיתי מחקר ספציפי בנושא).

פתרון לשין ספלינט? קטיעה

פתרון לשין ספלינט? קטיעה

איזה יופי, יש מלא טיפולים שונים שיכולים לעזור!

אז זהו, שלא. אם יש הרבה טיפולים אז כנראה שאף אחד מהם לא באמת יעיל. הספרות תומכת בעיקר בעיקר במנוחה.

האם שין ספלינט יתפתח לשבר מאמץ?

לא. זה לא פוקימונים.
האמת שקיימת סברה אחת ששתי הפציעות נמצאות על אותו הרצף, לעומת סברה אחרת שטוענת שאלה שתי ישויות נפרדות.

סיכום

שין ספלינט היא פציעת "שימוש יתר" נפוצה. הטיפול הטוב ביותר כיום הוא מנוחה, והחזרה לפעילות מלאה אורכת מספר שבועות עד חודשים בודדים.
אם אתם חושדים בפציעה זו או אחרות, כדאי לחשוב על תוכנית האימון, לדבר עם המאמן, ו\או לפנות לגורמים רפואיים (פיזיותרפיסט, אורטופד, רופא משפחה).

בהצלחה!

מקורות:

Moen, M. H., Tol, J. L., Weir, A., Steunebrink, M., & De Winter, T. C. (2009). Medial tibial stress syndrome. Sports medicine, 39(7), 523-546.

Rotenstein, M., & Dubois, D. (2014). Common Etiology, Pathology, and Effective Treatments for Medial Tibial Stress Syndrome: A Systematic Review. Podiatric Medical Review-student journal of the New York college of podiatric medicine, 2015, 53.‏

Craig, D. I. (2009). Current developments concerning medial tibial stress syndrome. The Physician and sportsmedicine, 37(4), 39-44.

Winters, M., Eskes, M., Weir, A., Moen, M. H., Backx, F. J., & Bakker, E. W. (2013). Treatment of medial tibial stress syndrome: a systematic review. Sports
Medicine, 43(12), 1315-1333.‏

 

 

Google+Email to someoneShare on FacebookTweet about this on Twitter
איגור מינץ
עקבו אחרי:

איגור מינץ

-
פיזיותרפיסט מוסמך, בעל תעודת מדריך חדר כושר ומדריך ריצות ארוכות.
איגור מינץ
עקבו אחרי:

Comments

comments