האם לנתח קרע בגיד האכילס?

גיד האכילס הוא הגדול והחזק ביותר בגוף האדם. זה לא עוזר לו מלהיות גם הגיד שנקרע הכי הרבה. הגיד מעביר את הכוח של שרירי השוק האחוריים ומאפשר לנו ללכת, לרוץ, לקפוץ ולנחות.
בשנים האחרונות יש יותר קריעות גידי אכילס כנראה בגלל שהאוכלוסייה מבוגרת יותר ושמנה יותר, ומצד שני ספורטיבית יותר עם בסיס חלש (למרות שגם ספורטאים קורעים יותר).
קיימת עליה בהיארעות קרע בגיד הכילס בגילאי 30-39.

למרות זאת, בעקבות הראיות והמחקרים עושים פחות ופחות ניתוחים:

איך קורעים את גיד האכילס?

קיימים שלושה מנגנונים:
דחיפת הגוף בעזרת האצבעות בברך ישרה:

1. 
2. "פלקס" פתאומי של הקרסול:
3. 

• "פלקס" פתאומי של כף רגל שהייתה ב"פוינט" (ללא דוגמא)

סוגי טיפול ושיקום

טיפול לא-ניתוחי שכולל גיבוס או סד תפקודי שמאפשר תנועה בזוויות מסוימות במנח "פוינט" (כדי לאפשר לחלקי הגיד להתאחות) ואז שיקום.
טיפול ניתוחי: פתוח (סרטון גרפי) או מינימלי (סרטון גרפי) ואחריו גיבוס או סד תפקודי שמאפשר תנועה בזוויות מסוימות ואז שיקום.
קיימת שונות בהנחיות הרפואיות לגבי השיקום בכמה נושאים: מידת נשיאת המשקל המותרת, מידת הקיבוע של הקרסול (מקובע, אילו זוויות מותרות).
רק כדי לבלבל את העין, הנה גרף ממחקר שבדק עשרות פרוטוקולים שונים:

עד שנות ה-80 היה מקובל לנתח ולגבס את הרגל. 4-6 שבועות נשיאת משקל הייתה אסורה והגבס היה נשאר עד 8 שבועות (!!!). התקדמות בהבנת תהליכי ההחלמה של הגיד הובילו להקדמת מועד הדריכה והתנועה.
בשנות ה-90 נכנס הגבס התפקודי והסדים התפקודיים שאפשרו תנועה בזוויות מסויימות. איתם אפשר להניע את הקרסול בביטחון שלא נעשה תנועה מוגזמת מוקדם מדי.
בשנות ה-2000 היה נהוג להתחיל הפעלה מוקדמת לאחר הניתוח והגיבוס. נראה שהפעלה מוקדמת מובילה לתחושה טובה יותר, ללא שינוי בשיעורי הסיבוכים והזיהומים וללא שינוי בסיכויי הקריעה החוזרת. חזרה מהירה יותר לשגרה וספורט נצפתה אצל מטופלים שהתחילו לדרוך מוקדם על הרגל ולבצע תרגילי קרסול.

במהלך השיקום הפיזיותרפיסט יתאים את התרגילים להתקדמות של המטופל. אפשר לצפות לתקופה של עבודה קשה, הישגים איטיים והתקדמות זהירה ונחושה (כמו תמיד עם פיזיותרפיה:)).

חזרה לספורט

לא כולם מצליחים לחזור לספורט באותה הרמה בגלל חולשה, סבולת ירודה, פחד מקרע חוזר ועוד.
בממוצע, 77% מהקורעים חוזרים לספורט באותה רמה.
בממוצע, החזרה לספורט מתרחשת אחרי 6 חודשים.

אז לנתח או לא לנתח?

כאשר יש הרבה מחקרים מנסים לאחד את הממצאים שלהם ולנתח אותם סטטיסטית יחד כדי להגיע למסקנה מדוייקת במאמר מטא-אנליזה. כשמאחדים הרבה מטא-אנליזות מקבלים כזה:

עוד כמה נקודות:

– יש חשיבות למידת הרווח בין שני חלקי קרע ובהתאם לזווית כף הרגל במנוחה. לעיתים, ברווח גדול יש העדפה לניתוח.
– צריך להתחשב בכך שלמעשנים וסכרתיים החלמה לקויה של פצעים.
– לניתוח פתוח יש יותר סיבוכים מניתוח מינימלי.
– בסקירה ספרותית (קישור) משערים שבגלל שההבדלים בתוצאות בין ניתוח ללא-ניתוח קטנים אולי מה שחשוב הוא תהליך השיקום עצמו ולא הטיפול הראשוני.

סיכום

בכל בחירה יש יתרונות וחסרונות. הרושם המתקבל הוא שאם מבצעים שיקום תפקודי (נשיאת משקל, תרגילי טווח) יש עדיפות לטיפול הלא-ניתוחי בגלל שהוא טומן פחות סיבוכים.
בכל מקרה, תתייעצו עם מספר אורתופדים ופיזיותרפיסטים ואל תפחדו לשאול את כל השאלות.

בהצלחה!

תודה לגדי טנא ונירית רותם על הרעיון.

• מקורות:

Kauwe, M. (2017). Acute Achilles Tendon Rupture: Clinical Evaluation, Conservative Management, and Early Active Rehabilitation. Clinics in Podiatric Medicine and Surgery.

Lantto, I., Heikkinen, J., Flinkkilä, T., Ohtonen, P., & Leppilahti, J. (2015). Epidemiology of Achilles tendon ruptures: Increasing incidence over a 33‐year period. Scandinavian journal of medicine & science in sports, 25(1), e133-e138.‏

Huang, J., Wang, C., Ma, X., Wang, X., Zhang, C., & Chen, L. (2015). Rehabilitation regimen after surgical treatment of acute Achilles tendon ruptures: a systematic review with meta-analysis. The American journal of sports medicine, 43(4), 1008-1016.‏

Erickson, B. J., Mascarenhas, R., Saltzman, B. M., Walton, D., Lee, S., Cole, B. J., & Bach Jr, B. R. (2015). Is operative treatment of Achilles tendon ruptures superior to nonoperative treatment? A systematic review of overlapping meta-analyses. Orthopaedic journal of sports medicine, 3(4), 2325967115579188.

Mattila, V. M., Huttunen, T. T., Haapasalo, H., Sillanpää, P., Malmivaara, A., & Pihlajamäki, H. (2013). Declining incidence of surgery for Achilles tendon rupture follows publication of major RCTs: evidence-influenced change evident using the Finnish registry study. British journal of sports medicine, bjsports-2013.

Holm, C., Kjaer, M., & Eliasson, P. (2015). Achilles tendon rupture–treatment and complications: a systematic review. Scandinavian journal of medicine & science in sports, 25(1), e1-e10.

Frankewycz, B., Krutsch, W., Weber, J., Ernstberger, A., Nerlich, M., & Pfeifer, C. G. (2017). Rehabilitation of Achilles tendon ruptures: is early functional rehabilitation daily routine?. Archives of orthopaedic and trauma surgery, 137(3), 333-340.

Zhao, H. M., Yu, G. R., Yang, Y. F., Zhou, J. Q., & Aubeeluck, A. (2011). Outcomes and complications of operative versus non-operative treatment of acute Achilles tendon rupture: a meta-analysis. Chin Med J (Engl), 124(23), 4050-4055.

Zellers, J. A., Carmont, M. R., & Silbernagel, K. G. (2016). Return to play post-Achilles tendon rupture: a systematic review and meta-analysis of rate and measures of return to play. British journal of sports medicine, 50(21), 1325-1332.‏‏‏‏‏‏‏

Comments

comments